בעבר נעשה בישראל שימוש נרחב באמצעות גג אסבסט בזכות מספר יתרונות, כגון יכולת בידוד גגות מצוינת, משקלו הנמוך ועלויותיו הזולות.

ואולם, עם השנים עמדו מחקרים רפואיים על הסכנות הבריאותיות של החומר, הנמצא בעשרות אלפי בתים פרטיים ומוסדות חינוך, דבר שהוביל להוצאת חוקים ותקנות בכל הקשור לפירוק הגגות ודרכי הטיפול בהם.

גג אסבסט – סכנה בריאותית

בדיקת גג אסבסט בזמן – חשובה מאוד. אסבסט מהווה סכנה כאשר הוא מתפורר, למשל עקב ניסורים, קידוחים, השחזה, ליטושים ועבודות אחרות בגג.

כמו כן, החומר מתפרק באופן טבעי עם הזמן כתוצאה משחיקה ומחשיפה למזג האוויר. ההבדל הוא שבעת עבודות יזומות בגג, סיבי האסבסט ניתקים מהצמנט ומתחילים לרחף באוויר בכמויות גדולות, ואילו בשחיקה הטבעית מדובר בכמויות נמוכות בהרבה. מכאן ניתן להבין את התקנות המפורטות לטיפול בגגות אלו, אשר הוצאו על ידי המשרד להגנת הסביבה. ובאשר לסכנה הבריאותית, סיבי החומר המרחפים באוויר חודרים למערכת הנשימה ועלולים בהחלט לגרום למחלות חריפות, שלא ניתן לרפאן.

יתר על כן, קיים קושי לגלות את הסכנה מאחר שהמחלות מאופיינות בתקופה נסתרת ארוכה מאוד, שיכולה להגיע לעשרות שנים. מדובר במחלות הפוגעות בעיקר במי שעובדים באופן קבוע ולאורך זמן ממושך עם אסבסט, אך גם במי שגרים במבנה עם גג אסבסט או בסמוך למבנה שכזה.

בדיקת גג אסבסט

אם אתם מתגוררים בבניין עם גג אסבסט או בסמוך אליו, וחוששים כי הוא מהווה מפגע, תוכלו לוודא זאת באמצעות "בדיקת צובר" שניתן לקחת באופן עצמאי. מדובר בבדיקה המוודאת אם יש או אין אסבסט בחומר הנדגם, ובאתר של המשרד להגנת הסביבה תוכלו למצוא הוראות מפורטות לנטילתה.

לאחר ביצוע כל השלבים יש לשלוח את הדגימה לאחת משתי המעבדות המורשות מטעם המשרד, השוכנות בבאר שבע. אם בדיקת המעבדה העלתה כי אכן קיים אסבסט, ואתם מעוניינים לפנותו, עליכם לפנות אל בעלי מקצוע מורשים לכך המצויים במרשם העוסקים באסבסט.

Asbest – asbestos 06

מעבר לכך, לפני שמתחילים בעבודות חובה לבקש היתר מהמשרד להגנת הסביבה לביצוען, ואם שטח העבודה גדול מ- 50 מ"ר חובה גם למנות מפקח המחזיק בהיתר לביצוען של עבודות באסבסט מטעם הועדה הטכנית לאבק מזיק. הקבלן עצמו יגיש לאישורה של הוועדה תוכנית המפרטת את מהות העבודה, ולאחר קבלת האישור יבוצעו העבודות תוך הקפדה על בדיקות תברואתיות, תעסוקתיות וסביבתיות, פינוי אסבסט לאתר מוסדרים, והעברת דו"ח מסכם לאחר תום הפרויקט.

האם חייבים לפרק?

חשוב לדעת כי החוק אינו מחייב בפירוק ופינוי של מוצרי אסבסט צמנט, ולפי המשרד להגנת הסביבה מותר לגור ולהשתמש במבנים בעלי גגות אלו. יחד עם זאת, גם אם המבנה מצוי במצב תקין והגג אינו מתפורר, מומלץ לבצע בו עבודות איטום בעזרת צבעים עמידים למים המכילים דבק, אשר ימנעו מסיבי האסבסט להשתחרר לאוויר.

בעת ביצוע העבודות חשוב להימנע מכל פעולה המשחררת סיבים לאוויר, כמו ניסור, קידוח, השחזה, שיוף או ליטוש, ואם חייבים לבצעה יש לנקוט בצעדים המונעים את החשיפה לסיבים. על כל פנים, תמיד יש להצטייד במסכת פה- אף חד פעמית, ללבוש בגדי עבודה לשימוש חד פעמי שייזרקו ביחד עם הפסולת, וכמובן להצטייד באמצעי הבטיחות ההולמים להגנת עבודות בגובה.

אחד מהגורמים העיקריים לבעיות איטום ורטיבות הם חלונות הבית, בין אם עקב פגמי איטום בחלון עצמו או מסביבו. בעיות אלו גורמות נזקים בטווח הקצר והארוך, לרבות נזקי רטיבות, עובש, חוסר בידוד תרמי, נזילות וקילופי קירות. כפועל יוצא מכך, חשוב לאתר ולטפל בבעיות איטום חלונות כמה שיותר מהר, וכך למזער את הנזק ואת ההוצאות, ולהעלות את רמת האיטום והבידוד של הבית למען איכות החיים.

גורמים לבעיית איטום של חלונות

חשוב להבין כי בעיות איטום חלונות יכולות להיגרם בשל קשת רחבה של סיבות, כמו עבודות תכנון ובנייה לקויות, איכות ירודה של חומרי גלם או בלאי. מקור הליקויים עשוי להיות עבודות איטום חובבניות סביב החלון, ליקוי בעבודות אלומיניום בחלון עצמו, או בעיות עיבוי. חשוב לציין כי בשל מגוון הסיבות ובהיותם של ליקויים אלו פעמים רבות נסתרים מהעין, כמעט תמיד אבחון מדויק יכול להתבצע רק בעזרת איש מקצוע.

בעיות איטום חלונות ממים עקב פגמים בחלון

בעיות איטום חלונות ממים ורטיבות יכולות לנבוע ממספר פגמים בחלון עצמו, הנדרשים לטיפול על ידי אנשי מקצוע בתחום האלומיניום ולא על ידי קבלן איטום. לדוגמא, הן יכולות להיגרם בגין חדירת רטיבות מהמרווח שבין המשקוף לזגוגית, בשל איטומי גומיות או סיליקון לקויים. בהתאם לסוג וחומרת הבעיה יקבע איש המקצוע אם היא ניתנת לפתרון במקום, או אם יש לקחת את החלון לתיקון בבית המלאכה.

בעיות איטום סביב החלון ופתרונן

בעיות איטום חלונות נובעות לעיתים קרובות מליקויים שונים סביב החלון, אשר יתבטאו בכתמי רטיבות ועובש על הקירות, נזילות או התפוררות והתקלפות הקירות. הטיפול בבעיות רטיבות אלו משתנה בהתאם לסיבת הליקוי, כדוגמת המקרים הבאים:

רטיבות החודרת דרך קירות הבית – דורשת לאתר סדקים ונימי סדקים בקירות בקרבת אזור הרטיבות. את סדקים הללו יש לאטום ולבצע איטום של כל הקיר סביב החלון במרחק של עד חצי מטר ממנו. בתו כך, סוג חומר האיטום ואופן יישומו יקבעו בהתאם לסוגו של חיפוי הקיר החיצוני. בעיות איטום בין הקירות למשקופי החלון – מקורן לרוב בחומרי איטום ייעודיים למשקופי אלומיניום על בסיס סיליקון או אקרילי,שאינם נצמדים היטב לקירות ונוטים עם הזמן להתנתק מהם וליצור מרווח שדרכו נכנסת רטיבות. במקרים אלו יש להסיר צבע מהקיר ושכבות איטום ישנות, ולאטום מחדש את המרווח שבין הקיר למשקוף החלון בעזרת חומר איטום על בסיס פוליאוריתן. בעיית ניקוז במשקופים התחתונים – במידה ולא קיימים פתחי ניקוז במשקוף תחתון של החלון, או שפתחים אלו נסתמו, נגרמת הצטברות של מים במסילת המשקוף החודרת בסופו של דבר לבית. בעיה זו ניתנת לטיפול על ידי קידוח פתחי ניקוז או ניקוי סתימות של פתחי ניקוז קיימים. יש לציין כי אופן קידוח הפתחים משתנה בהתאם לסוג החלון ולמבנה המשקופים שלו. אי סגירת קידוחים במשקופי החלון החיצוניים, או סגירתם באופן חלקי רק בעזרת מכסים מפלסטיק. לתיקון ליקוי זה יש לנקות את האזור היטב ולסתום את חור הקידוח בחומר איטום. יש לשים לב שלא לסתום חורי ניקוז במשקוף התחתון. איטום לקוי של חיבורי הפינות במשקוף תחתון – דורש הסרת לכלכוך ואבק, ניקוי עם מטלית טבולה בטרפנטין ואיטום מחודש של כל חיבורי המשקוף התחתון למשקופים אנכיים. חדירת רטיבות מסביב ומתחת לספי החלונות – נגרמת מסדקים שבין אדן החלון לקיר, או בגלל חוסר איטום של התערובת המחברת את אדן החלון לקיר, שגורמת למעבר רטיבות לתוך הבית. ברוב המקרים הללו מומלץ לאטום את המקום באמצעות חומר על בסיס פוליאוריתן גמיש. כמו כן, במידה ואדן החלון מורכב ממספר חלקים יש להסיר רובע ישן ולאטום בעזרת רובע על בסיס אקרילי. בנוסף, ספי חלונות מחומר על בסיס צמנט כמו בטון או אבן עלולים לספוג רטיבות, ובמקרים אלו יש לסופגם בחומר איטום שקוף. חיבור לקוי של ברגים במשקופי ומסגרות החלון – דורש לנקות את הברגים וסביבתם עם מטלית ספוגה בטרפנטין, ולאטום את הברגים עם חומר על בסיס פוליאוריתן. בעיות איטום חלונות ממים בגין עיבוי חלונות

משקופים וזגוגיות של חלונות נוטים לצבור אדי מים, אשר בהתקררם הופכים לטיפות מים היכולות לגרום לבעיית רטיבות בחלונות ובקירות שסביבם. בעיה זו המכונה עיבוי, ובלועזית קונדנסציה, נפוצה בעיקר בימי חורף קרים ואין עבורה פתרון שלם. כך למשל, ניתן לרכוש זגוגיות שאינן מתעבות אך מנגד אין אפשרות למנוע עיבוי על המשקופים. כמו כן, ניתן לאוורר את הבית ולהעדיף אמצעי הסקה שאינם גורמים לעיבוי כמו המזגן. בנוסף, על מנת לדעת כי בעיית הרטיבות נובעת מעיבוי ולא מבעיות איטום אחרות, במקרים רבים יש צורך להזמין אנשי מקצוע כדי שיאבחנו ויבדקו את הסיבות המדויקות.

לסיכום

איטום חלונות נדרש עקב קשת רחבה של סיבות, חלקן קלות לאיתור וטיפול וחלקן קשות לזיהוי ולפתרון. בכל מקרה, עבור בעיות שאינכם מצליחים לזהות ולפתור לבד חשוב להזמין כמה שיותר מהר איש מקצוע, כדי שיאבחן ויאתר את מקור הבעיה ויטפל בה. כך תמנעו הצטברות נזקי איטום ורטיבות קשים בטווח הארוך.

שיטה מקובלת בארץ עבור עבודות איטום לגגות הינה בעזרת התקנת יריעות ביטומניות . מדובר בסוג איכותי של יריעות איטום חזקות , עמידות וגמישות העשויות מחומר ביטומיני עשיר בפולימרים המשולב עם סיבי פוליאסטר חזקים. יריעות העמידות בפני קרינת שמש, חום, גשמים, מים  אשר אם התקנה נכונה ומקצועית ישרתו את בעליהם שנים רבות.

בחירת יריעות ביטומניות

בעת בחירת איש מקצועי חשוב לוודא כי הוא נעזר ביריעות ביטומניות ייעודיות לגגות בעובי של של 5 מ"מ הנושאות בתו תקן מתאים של מכון התקנים הישראלי. בדרך כלל מדובר מיריעות תקניות מסוג מסוג A.P.P שהינן עמידות בפני חום.כמו כן עבור יריעות ביטומניות, מחיר רכישתן מחושב לפי מטר מרובע  בהתאם לסוג ואיכות היריעה. בנוסף המחיר גם מושפע ומשתנה בהתאם לגודל שטח הגג ורמת מורכבות העבודה. כמו כן יש לציין כי התקן מחייב גם אחסון ושינוע נכון של יריעות אלו . כך בין היתר גלילים של יריעות ביטומנות יש לאחסן ולהוביל רק כשהם אנכיים וכך לשמרם מפני עיוות ונזקים. ולהימנע מהניחם אחד על גבי השני. כמו כן יש לאחסן את היריעות במקום קריר ומוצל  ואין לחשוף אותן לטמפרטורות גבוהות.

סוגי עבודות בידוד עם  יריעות ביטומניות

יש לדעת כי לכול גג יש להתאים מערכת ביטומנית שונה בהתאם למצב בידוד התרמי ויעוד הגג. סוגי עבודות בידוד אלו כוללים בין היתר את האפשריות הנפוצות הבאות:

בידוד חד שכבתי- עם יריעות בעובי של 5 מילימטר. בידוד דו שכבתי המולחם על כל לגג. בידו דו שכבתי חלקי בתוספת שכבת יריעת ביטומנית מחוררת ונשמים לאיזון אדים ושחור לחצם. בידוד המתאים לגגות עם שכבה של בטון מוקצף. גג הפוך- השומרת על בידוד תרמי של הגג והכוללת הנחת לוחות של קלקר על היריעות וכיסויים בשכבה של חלוקי נחל או חצץ. הכנת הגג לאיטום

טרם פריסת יריעות ביטומניות יש להכין את הגג עבור עבודות האיטום. הכנות הכוללות ניקוי הגג ויישורו בכדי שיעניק תשתית חלקה ואחידה להדבקת שכבת הבידוד התרמית של היריעות.  לשם כך יש לנקות היטב את הגג מאבק, לכלוך, שאירות של סיד ולסלק צמחייה. כמו כן לניקוי יסודי של הגג מומלץ  להתיז מים על הגג וכך לאתר נקודות הצטברות של מים המעידות על ליקויי שיפועים . בנוסף יישור הגג מצריך לא אח לתקנו על ידי פתיחת  יש וחיתוך קמטים ובועות, פירוק והסרת ר גופים בולטים וישנים כמו צנרת, עמודים ואנטנות. כמו כן יש לאתר ולהסיר חלקים רופפים ברולקות המחברות בין הקירות לגג.. לאר גילוי הליקויים בגג והמשפיעים על אחדותו, שיפועיו ותקינותו נדרש בתיקונים לרבות בקירות הגג ויציקה של רולקות חדשות. התיקונים מבוצעים באמצעות תערובת של  בטון צמנטי בשיטת רטוב על רטוב  הכוללים אשפרה. במקרים של סדקים גדולים ורחבים מומלץ לאטמם באמצעות ריתוך של יריעה בטומנית. לבסוף יש לבצע את ההתקנה רק לאחר שהגג נקי, ישר ויבש לחלוטין  .

התקנת יריעות ביטומניות

טרם התקנת יריעות ביטומניות יש צורך במריחת שכבת פריימר ביטומני על גבי כל הגג לרבות  הקירות והרולקות שבו ולהמתין לייבושה המלא האורך מספר שעות. לאחר מכן יש להלחים יריעות חיזוק בכל הרולקות ובכל מקום רגיש על הגג כמו הגבהות בטון או סביב דודי שמש . את היריעות עצמן מלחימים עם מבער גז בשיטה זהה לזו של הנחת רעפי גג. הלחמה המתחילה מהנקודה הנמוכה בגג שליד פתחי המרזבים וכיוון הנקודה הגובה וכך מבטיחה זרימת מים תקינה ומקטינה את הסיכוי לחדירת מים למבנה.

חיזוק היריעות

לאחר הנחת וריתוך היריעות יש לחזקן בכל נקודת חפיפה בניהן על ידי המסתן המיטבית, הפעלת לחץ ועד ליציאת מעט נוזל ביטומני. בנוסף מומלץ לחזק את הרולקות על ידי הלחמת שכבת יריעות נוספות ובתום העובדה כדאי לחזק את קצוות היריעות אל הקירות. חיזוק המבוצע בעזרת סרגלים מיוחדים מאלומיניום המוברגים לקיר ואשר נאטם בעזרת מסטיק ביטומני וחומרי איטום על בסיס פוליאורתין לברגים. לבסוף יש לבדוק את איטם הגג על ידי הצפתו.

הלבנת הגג

למרות שליריעות ביטומניות יש שכבת ציפוי של אגרנט המגנה מקרינת שמש, עדיין במרבית המקרים מומלץ להלבין את הגג  ולוהסיף עוד שכבת הגנה המורידה את מידות החום החודרת לגג.  הלבנה המבוצעת ב-3 שכבות  בעזרת חומרים ייעודים ליריעות ביטומניות או עם צבע אקרילי ייעודי לשימוש חיצוני. בכל מקרה אסור להשתמש בצבעי הלבנה על בסיס של טרפנטין הגורם להמסת היריעה ביטומנית. כמו כן ניתן ןוותר על להבנת הגג ולייעל את בידודו מפני חום השמש  באמצעות יישום שיטת הפוך על הפוך.

איטום קירות חיצוניים בעל השפעה מרובה על יכולות הבידוד והאטימה של ביתכם. לכן, חשוב לבצע בדיקה עונתית של האטימות (עדיף חודשי הקיץ לפני בוא החורף), ובעת הצורך לתקן את הבעיות באופן עצמאי או בעזרת בעלי מקצוע.  

זאת, על מנת שהקירות לא יסבלו מנזקי רטיבות עקב גשמים וייוותרו עמידים בפני מים, וכדי לחסוך בהוצאות החשמל על חימום. ראוי לציין כי איטום קיר חיצוני אינו עבודה מורכבת ומסובכת במיוחד, כך שניתן לבצעה לבד.

מצד שני, יש לזכור כי ביצוע חובבני עלול לגרום נזקים למבנה או לחילופין להשאיר אתכם ללא פתרון הולם.

חומרים לאיטום קירות חיצוניים

בשוק ישנם מספר מוצרים המיועדים לאיטום קיר חיצוני, אשר חלקם מבוססים על סילוקסן ואחרים על סיליקון. האחרונים אינם מצטיינים תמיד בעמידות גבוהה, לכן נהוג יותר להשתמש בחומרים מבוססי סילוקסן (הקרוי גם פוליסילוקסן), אשר מגיע בצורה נוזלית ובלא צבע שניתן לראות לאחר התייבשות.

יחד עם זאת, ראוי לציין כי חומר זה אינו מתאים למשטחים בעלי ספיגה נמוכה כמו פסיפס או קרמיקה, אלא למשטחים מינרליים או צמנטיים כמו בטון חשוף, גרנוליט, טיח ושליכט מינרלי.  

מלבד זאת, הסילוקסן לא מספק תוצאות עמידות ואף עלול לגרום נזק לגגות מרוצפים (בהתאם לחומר), ובמקרים אלו עדיף להשתמש במוצרים אחרים. עוד נקודה חשובה היא שיש להיזהר ביישום הסילוקסן על יריעות ביטומניות וזפת מפני שהוא ממיס אותן, ועל כל פנים לפני שמיישמים אותו חשוב לנקות את המשטח המיועד מאבק, ולאטום סדקים זעירים.

כיצד מבצעים איטום קירות חיצוניים

כאמור, איטום קירות חיצוניים ניתן לבצע לבד או בעזרת קבלני איטום. כפי שאמרנו, תחילה יש לאתר פגמים וסדקים לכל אורך הקירות בדגש על האזורים המועדים. לאחר גילוי הפגמים יש לסתום אותם בחומרים מבודדים, כאשר לסדקים גדולים עדיפים חומרים על בסיס פוליאוריתן, ואילו לסדקים קטנים עדיפים חומרים אקריליים.

לאחר מכן, יש להמתין לייבוש מלא של החומרים לפני שממשיכים הלאה. נחזור ונזכיר, כי את הבדיקות והאיטום עדיף לבצע בקיץ, שכן הלחות והרטיבות של החורף יקשו על קבלת תוצאות רצויות.  

לאחר שהושג ייבוש מלא של חומרי האיטום הראשונים, יש לצפות את הקירות בחומר כמו סילוקסן שמונע מנוזלים לחדור פנימה. במידה שבוחרים להשתמש בסילוקסן, יש לערבב את החומר מספר פעמים בטרם היישום וגם לאורך המלאכה עצמה כדי למנוע התגבשות. היישום מבוצע על ידי התזה של החומר על שטח הקיר, כאשר מתחילים למטה וממשיכים למעלה בתנועה רציפה. בתוך כך, יש לשים לב כי החומר נספג בצורה מלאה בקיר, וזאת על ידי התזה עד שרואים כי הוא מחילה לנזול למטה.  

כאשר מבחינים בנזילה ניתן להמשיך אל המקום הבא ללא הפסקות עד שכל הקיר כוסה. ראוי לציין שאפשר גם ליישם שתי שכבות של סילוקסן זו על גבי זו, אך שוב ללא הפסקה מאחר שאם השכבה הראשונה תתייבש לא ניתן יהיה להספיג את השנייה בקיר. לאחר מכן, כל שנותר הוא להמתין עד לייבוש החומר בהתאם למזג האוויר ולמאפייני המשטח עצמו.  

נתחיל ונאמר שבניית בית פרטי היא הזדמנות מצוינת לתת דרור לחלומות ולשאיפות, ולבטאם בבית העונה לצרכים, לסגנון ולהעדפות האישיות. יחד עם זאת, לפני שניגשים לפרויקט יש לקחת שאיפה עמוקה, לא רק לאור ההחלטות הרבות, הפגישות, בעלי המקצוע והזמן הממושך, אלא גם בשל העלויות המורכבות והגבוהות.

על מנת לתכנן את התקציב כך שיתאים ליכולותיכם הכלכליות, יש להביא בחשבון בצורה מדויקת ככל האפשר את העלויות הצפויות לכם, ולהוסיף עליהן עוד כ- 20 אחוזים כמקדם ביטחון. במאמר שלפניכם תוכלו להתרשם ממרכיבי פרויקט הבנייה המשפיעים על עלותו, ולתכנן בצורה נכונה יותר את גובה המשכנתא שתיקחו בעתיד. יחד עם זאת, שימו לב שמדובר באומדני עלויות כלליים בלבד מאחר שקיים טווח מחירים נרחב.

עלויות שאינן בנייה נטו

לעיתים קרובות אנשים אומדים את התקציב המוקדש לפרויקט לפי עלות בניה למטר, ושוכחים לקחת בחשבון הוצאות רבות נוספות. לדוגמא, יש להביא בחשבון הוצאות בלתי מבוטלות על מערכת המיזוג שתשולב בבית, המטבח, הריהוט וכל תכולה אחרת, כאשר העלויות משתנות בהתאם להעדפות האישיות מבחינת עיצוב פנים וצרכים פרקטיים. דוגמא נוספת היא שורה ארוכה של בעלי מקצוע השותפים לשלבים שונים בפרויקט, כגון עורך דין ומתווך העשויים לקחת חלק ברכישת הקרקע, אשר גובים כל אחד בין חצי אחוז לשני אחוזים מערכה ללא מע"מ.

בנוסף לכך, יש לזכור את התשלומים  למפקח בנייה שנקבעים באופן פרטני על פי מורכבות הפרויקט, ועשויים בהחלט להגיע לעשרות אלפי שקלים. זאת, לצד תשלום לקונסטרוקטור שעומד לפחות על עשרת אלפים שקלים. עוד יש לשקלל את ההוצאות על עבודתם של המודד ויועץ הקרקע, בסכומים שאינם גבוהים אך בכל זאת מצטרפים לכ- 3,000 שקלים בממוצע. כל זאת, עוד לפני שדיברנו על שירותי האדריכל, שלרוב אינם נופלים מ- 20,000 שקלים ועשויים אף לנסוק לסכומים יקרים בהרבה.

בנייה עד מפתח

אין ספק כי המרכיב המרכזי בעלויות הבנייה הינן עבודות שלד, המחושבות בדרך כלל ב- 1,700 עד 2,300 שקלים למטר רבוע. על פי רוב הן מהוות כשליש מסך ההוצאות על הפרויקט, ומשתנות בהתאם להעדפות הלקוח והתקציב העומד לרשותו. בתוך כך, החברה הבונה עשויה להציע עלויות עד מפתח שכוללות בין היתר עבודות ריצוף, דלתות, כלים סניטרים וחלונות, אך לא את מרכיבי התכולה בהם דובר בפסקה הקודמת (מטבח, מיזוג וכולי).

הלכה למעשה, בבנייה הפשוטה והזולה ביותר ניתן להגיע אל עלות בנייה למטר עד מפתח של 4,000 שקלים, אך בדרך כלל יעמדו העלויות על אלף או אלפיים יותר למטר רבוע, ומעבר לכך השמיים הם הגבול כתלות בחומרים ובגימור. חישוב פשוט מראה כי מדובר בהבדלים מהותיים ביותר: אם ניקח לדוגמא בית פרטי קטן למדי בגודל 100 מטר רבוע, הרי שעלות הבנייה הנמוכה ביותר תהיה 400 אלף שקלים, לעומת 600 אלף שקלים ועוד הרבה למעלה מכך בבנייה יותר יוקרתית.

גורמים שמשפיעים במיוחד על עלות בניה למטר

בנייה עד מפתח כוללת כאמור שורה ארוכה של מרכיבים ופריטים, אשר בכל אחד מהם קיימות לא מעט אפשרויות בחירה המשפיעות על המחיר. בנוסף, במידה שנדרשות באתר הבנייה עבודות מקדימות של חפירה, וכאשר הקרקע סלעית וקשה לחציבה, יהיו עלויות הכנת השטח גבוהות באופן משמעותי. כמו כן, ייתכן שיידרשו יסודות עמוקים יותר או פחות ומסוגים שונים, ובמידה שהבונים מעוניינים גם במרתף הרי שיהיה צורך בהוצאות גבוהות בהרבה על עבודות האיטום, יציקת קיר מבטון מזוין וחציבה לעומק.

מעבר לכך, ישנם כאמור גורמים רבים המשתנים בעלויותיהם על פי בחירת הלקוח, כגון בחירה בבית עם חללים גדולים הדורשים תמיכה מאסיבית יותר, וסוגי בלוקים יקרים יחסית לאחרים כדוגמת איטונג. מלבד זאת, העלויות תלויות גם ביכולתה של החברה הבונה לבצע עבודה מהירה, אמינה ואיכותית. אלו כל ההוצאות הללו מצטרפים מחירים שונים של חומרי גלם, המחושבים גם הם לפי מטר רבוע ונעים לרוב בין 3,000 ל- 5,000 שקלים. לבסוף, יש לשקלל כמובן גם את עלויות הפיתוח שאינן כלולות בבנייה עד מפתח, כדוגמת חניה, גדרות, גינות ושבילים.

אגרות, היטלים ותשלומים נוספים

מלבד כל עלויות הבנייה שתוארו לעיל יש לקחת בחשבון את התשלומים הנדרשים על ידי מספר גורמים ורשויות. לדוגמא, יש לשלם אגרות בנייה לוועדות מקומיות לתכנון ובנייה ברשות המקומית (עשרות שקלים למטר רבוע), על חיבור פרטי לחברת החשמל (כ- 5,000 שקלים), לתאגיד הביוב המקומי (מאות שקלים למטר רבוע), היטלי השבחה לרשות המקומית במידה שחל שינוי בזכויות בנייה על השטח, ולעיתים גם למנהל מקרקעי ישראל.

עם עליית המודעות לאקולוגיה ולאיכות הסביבה, כך גדלים גם העניין והביקוש ליצירת גגות ירוקים בקרב גורמים מקצועיים והציבור הרחב. מדובר בגגות המכוסים באופן מלא או חלקי בצמחייה, בדרך כלל בגין שיקולים אקולוגיים וכלכליים, אך גם עקב שיקולי נוחות ואסטטיקה.

גגות אלו אמנם יקרים לבנייה ומורכבים לתחזוקה, אך לא אחת משתלם ליישמם בזכות קשת רחבה של יתרונות.

גגות ירוקים הם לא המצאה של המאה ה- 21

אם חשבתם שגגות ירוקים הינם המצאה של המאה הנוכחית אתם טועים. קיימות עדויות על קיומם של גגות ירוקים כבר בימי בבל העתיקה, בדמות גינות תלויות ששימשו לגידול צמחים ועצים ונחשבו לפלא עולם.

בהמשך, גינות אלו התגלו באתרי קבורה ברומא, ובימי הביניים הן הפכו לטכניקת בנייה מקובלת בארצות סקנדינביה. בתחילת המאה ה-20, הגגות שימשו אדריכלים בגרמניה ומשם התפשטו בהדרגה לארה"ב וליפן.

בעשורים האחרונים, לאור התפתחותה של מודעות אקולוגית, בניית הגגות הירוקים תפסה תאוצה בערים ובמדינות רבות בעולם. דוגמא בולטת לכך הינה עיריית לונדון שבתחילת שנות האלפיים יצאה במסע הסברה אינטנסיבי בנושא, אשר הוביל בטווח של 5 שנים לבניית מאות אלפי מטרים רבועים של גגות ירוקים.

כך הגדילה העיר את נפח הריאות הירוקות שלה בשטח הגדול יותר מזה של הייד פארק. ניצנים של מגמה זו ניכרים כעת גם בישראל עם ביקוש הולך וגובר לבניית גגות ירוקים במוסדות ציבור וחינוך, מפעלים, מרכזים מסחריים וציבוריים, ואף בבנייני מגורים ובבתים פרטיים.

היתרונות של גגות ירוקים

 מאחורי בניית גגות ירוקים מצויה קשת רחבה של יתרונות ההופכים אותה למבוקשת ופופולארית:

תרומה לאיכות הסביבה – גגות ירוקים תורמים להגדלת נפח הריאה הירוקה של המרחב העירוני, וליצירת מתחם טבעי בלב סביבה אורבאנית המושך אליו חרקים וציפורים. זוהי סביבה שנעים לשהות בה התורמת לצינון האוויר ולהעשרת החמצן, ובתוך כך גם מפחיתה לחות, מורידה רמות אבק, ערפיח ופחמן דו חמצני. יתרה מכך, נמצא כי מספיק שבאזור מסוים 15 אחוז מהגגות יכוסו בצמחיה בשביל להוריד את הטמפרטורה הכללית ב- 3 מעלות. כמו כן, הצמחייה שעל הגג מורידה את חשיפת המבנה לקרינה אולטרא סגולית. ניצול המרחב העירוני ושיפור חזותו – גגות ירוקים מאפשרים להפוך גג אפור ושומם למרחב פורח, שימושי ואטרקטיבי. כך ניתן לנצל באופן אופטימאלי ומשתלם מרחב עירוני יקר ערך כמקום מפגש, שהייה ובילוי איכותי. בנוסף, עיכוב מי הנגר מוריד את העומס על מערכות ניקוז עירוניות ומקטין באופן ניכר בעיית הצפות. תועלת כלכלית- גג ירוק משפר את רמת הבידוד התרמי של מבנה וחוסך בהוצאות האנרגיה עבורו. כך למשל, טמפרטורת גג שחור רגיל יכולה לזנק בקיץ ל- 60 מעלות, בעוד שגג ירוק יכול להוריד את הטמפרטורה לכ- 30 מעלות, וכך חוסך באופן ניכר בעלויות קירור הקומות שמתחתיו. כמו כן, שיפור חזות המבנה והוספת מתחם ירוק, מוגן ושימושי, תורמת לעליית ערך הנכס והביקוש עבורו. חסרונות של גג ירוק

לצד התועלת הרבה של גגות ירוקים, יש לדעת כי הקמתם מגדילה באופן משמעותי את עלויות הבנייה, שכן הגג הנדרש לעבודות חיזוק ואיטום מיוחדות. בנוסף לכך, תחזוקת הגגות הללו הרבה יותר מורכבת, אינטנסיבית ויקרה מתחזוקתם של גגות סטנדרטיים.

סוגי גגות ירוקים

גגות ירוקים אינם עשויים מקשה אחת ומוחלקים לשני סוגים עיקריים:

גג שטחי, אקסטנסיבי – ניתן ליישום בשיפוע של עד 33 אחוזים. זהו גג בעל משקל נמוך יחסית המתחיל מ- 80 קילוגרם למטר רבוע, הנדרש בהחזקה נמוכה יחסית ובהוצאה כספית לא גבוהה. בגגות אלו שמים שכבה דקה של אדמה במספר סנטימטרים בודדים, המשמשת לגידול צמחייה נמוכה כמו פרחים ועשבים שאינם נדרשים להשקיה אינטנסיבית. גג עמוק, אינטנסיבי – מבוצע על גגות שטוחים בשיפוע של עד 3 אחוזים. הקמתו דורשת השקעה כספית גבוהה והוא נדרש גם בתחזוקה רבה בעוד משקלו מתחיל מ- 300 קילוגרם למטר רבוע. שכבת האדמה של גג זה יכולה להגיע אף ליותר ממטר, ובה ניתן לגדל סוגים רבים של צמחים לרבות שיחים ועצים, ולשלבם גם עם מתקנים נוספים כמו גן משחקים, בריכות נוי ושחייה. המבנה של גגות ירוקים

גגות ירוקים הנבנים על ידי גגן מקצועי כוללים מספר שכבות בסיסיות, המתחילות בשכבות הגנה של מערכות איטום מפני פגיעות פיזיות, נזקי שורשי צמחים ונזקים אקראיים העלולים להתרחש במהלך תחזוקת הגינה.

בנוסף, הגג הירוק יכיל שכבת ניקוז המזרימה מים עודפים באופן מתון אל מערכות הניקוז שעליו, הכוללת גם שכבת סינון שמונעת את סתימת מערכת הניקוז. כמו כן, גג ירוק נדרש לשכבת אדמה שיכולה להיות טבעית ומדושנת, או תערובות מעובדות מיוחדות לגגות. מעבר לכך, אפשר גם לשפר את הבידוד התרמי של הגג על ידי הוספת עוד שכבת בידוד.

לסיכום

חדירת הגגות הירוקים לשוק המקומי מעלה כל הזמן את רמת הבנייה, התשתיות והטכנולוגיות בתחום, דבר המאפשר הוספת גינה קטנה גם במרפסות וגם על גגות של בתי מגורים קיימים. יחד עם זאת, חשוב לבנות גינות אלו רק עם גורם מנוסה, ובפיקוח הנדסי מלא שיבטיח גג המסוגל לשאת עומסים המותרים בחוק. כמו כן, הגג חייב להיות בעל מערכות איטום, בידוד, ניקוז, סינון והשקיה עמידות ואיכותיות, כדי שישרת את בעליו נאמנה לאורך שנים רבות, טובות וירוקות.

מתחת לכל כיור באמבטיה, במקלחת או במטבח קיים צינור מכופף המכונה סיפון, אשר תפקידו לנקז את המים, לאגור אותם ולאפשר את ניקוזם המהיר אל מערכת הביוב. לעיתים קרובות אנשים אינם נותנים את הדעת על הסיפון עד שמתחילות להופיע בעיות היקוות מים, ובמקרים אלו עולה הצורך לנקותו או להחליפו. בכתבה הבאה תוכלו לקרוא מספר המלצות לגבי החלפת וניקיון סיפון לכיור.

איך מחליפים סיפון לכיור ?

בדרך כלל עולה הצורך להחליף סיפון לכיור כאשר הוא נוזל, או כאשר הוא כבר אינו מתפקד והכיור נסתם. כמו כן, ייתכן שתצטרכו להחליפו אם ההברגה שלו הרוסה או שהוא סדוק. במקרים אלו ניתן לפנות אל אינסטלטורים מוסמכים או לחילופין לתקן את הבעיה באופן עצמאי. במידה שבחרתם להחליף את הסיפון לבד, עליכם לקנות תחילה את המוצר המתאים כאשר העלויות עומדות בממוצע על 100 שקלים, וזאת לעומת עלות דומה פלוס כ- 180 שקלים בממוצע עבור עבודת אינסטלטור. למעשה, ההחלפה אינה כרוכה בפעולה מסובכת מדי.

רוקנו תחילה את הכיור ממים שאם לא כן הם יישפכו עליכם בהמשך. לאחר מכן, פתחו את הסיפון על ידי הברגתו, ובתוך כך הציבו מתחת לצינור דלי שיקלוט את המים שנותרו בצנרת. בשלב הבא, הבריגו את הסיפון החדש שקניתם אל הצנרת, ופתחו את הזרם על מנת לוודא שהוא פועל באופן תקין ושאין נזילות.

ועוד הערה חשובה: לעיתים נזילה של סיפון לכיור אינה מחייבת את החלפתו, כך שכדאי לבדוק תחילה אם מקורה בגומייה קרועה. במידה שכן, תצטרכו רק להחליף את הגומייה באותה דרך שתוארה לעיל, ובעלויות זניחות של שקלים בודדים.

איך מנקים סיפון?

לא צריך לחכות עד שיתחילו להופיע נזילות או הצפות, וכדאי להקדים תרופה למכה בעזרת מספר פעולות ניקוי עצמאיות מעת לעת. כמו במקרה של החלפת הסיפון, התחילו בכך שתרוקנו את הכיור ממים, הזיזו חפצים שעלולים להפריע בעבודה והציבו מתחתיו דלי לאיסוף הנוזלים. שוב – הבריגו את הסיפון תוך שאתם נזהרים לא לאבד את הגומייה, וקחו אותו למקום שאינכם חוששים ללכלך.

בהמשך, השתמשו במים או בחומרי ניקוי ייעודיים מבלי להיעזר בחומרים חזקים במיוחד כמו אקונומיקה שיאכלו את הפלסטיק ואת ההברגה. כמו כן, הימנעו משימוש בכלי עבודה חדים על חלקו הפנימי של הסיפון, שכן אתם עלולים ליצור שריטות בפלסטיק שעליהן נתפסים לכלוכים. לאחר מכן, כל שנותר לעשות הוא להבריג את הסיפון בחזרה למקומו תוך שאתם מקפידים להחזיר את הגומייה כפי שהייתה, ומסובבים עד לנעילה מלאה.

במרבית המקרים ניקיונות שוטפים אלו מונעים תקלות מורכבות, אך לעיתים נוצרת בעיה מסובכת יותר עם הצפה שאינה מפסיקה לחזור ולהטריד. במידה והדבר קורה, ייתכן מאוד שהבעיה אינה טמונה בסיפון אלא בצנרת הבית, ויש לאבחן אותה באופן מדויק ולטפל בה באופן מקצועי. אם אינכם בעלי רקע הולם באינסטלציה, מומלץ להזמין אינסטלטור מוסמך. תארו בפני בעל המקצוע את המצב והקפידו לקבל הצעת מחיר מפורטת לפני שהוא מתחיל בביצוע העבודות.

ראדון הינו גז המצוי בריכוזים גבוהים יחסית בתוך מבנים, ובפרט באלו הצמודים לקרקע. מדובר בגז שלא ניתן להבחין בו באמצעים רגילים, העלול לגרום לנזקים בריאותיים חמורים, ובפרט לבעיות במערכת הנשימה. על כן, המשרד להגנת הסביבה הוציא תקנות המחייבות קבלני איטום ואחרים בביצוע הבדיקות, וכן המלצות כלליות לציבור הרחב. על מאפייניו של גז הראדון, סכנותיו הבריאותיות, התקנות והבדיקות השונות, תוכלו לקרוא במאמר הבא.

גז ראדון – מידע כללי

מספרו הכימי של גז הראדון הוא 222 ומדובר ביסוד ללא טעם, צבע וריח – דבר המסביר מדוע לא ניתן להבחין בו באמצעות החושים. מקורו בהתפרקות רדיואקטיבית של יסוד בשם ראדיום המצוי בכל סוגי הקרקע וכן בחומרי בנייה כדוגמת בלוקים, בטון, ריצוף ומלט. אחד ממאפייניו הבולטים של הראדון הוא אי קיום אינטראקציות כימיות עם מרבית החומרים, ולכן ביכולתו לחדור אל מבנים מהקרקע דרך חרירים בשלד הבנייה, וכאמור הוא גם מצוי בחומרי הבנייה עצמם.

הסכנה הבריאותית

לאורך השנים נערכו לא מעט מחקרים באשר להשפעותיו הבריאותיות של גז הראדון, הן על ידי המשרד להגנת הסביבה והן על ידי גורמים בינלאומיים. מן המחקרים עולה כי קיים קשר ישיר בין ריכוזי ראדון ובין שיעור חולי סרטן הריאות. כלומר, קיימת עלייה בתחלואה בחשיפה לריכוז גבוה של הגז ולזמן ממושך, אך לא בריכוזים נמוכים או בחשיפות קצרות. מכאן ניתן להבין את תקנות המשרד להגנת הסביבה באשר לקיום בדיקות ראדון.

תקנים ותקנות לבנייה קבלנית

ראשית, חשוב להבין כי גז הראדון תמיד קיים ברמה זו או אחרת באוויר, אך כאמור נמצא קשר לתחלואה רק בריכוזים גבוהים. כמו כן, הריכוז משתנה בהתאם לסוג הקרקע ועונות השנה, כך שישנם בישראל אזורים מועדים יותר, ובכל מקרה הריכוז בתוך הבית גדול מזה שבחוץ. על פי תקנות המשרד להגנת הסביבה, הערך המרבי המותר הינו 200 בקרל למטר מעוקב, ולפי תקן 5098 ישנה הגבלה על חשיפת אנשים לראדון שמקורו בחומרי בנייה.
על כן, כיום אחד התנאים לקבלת טופס 4 הוא ביצוע בדיקה לגילוי ראדון מטעם הקבלן. כאמור, הריכוזים משתנים מאזור לאזור, ובמקומות המועדים כמו מודיעין וירושלים יש לבצע את הבדיקה בכל חדרי הבית.

המלצות לביצוע בדיקות

מלבד התקנות והתקנים האמורים ממליץ המשרד להגנת הסביבה על בצוע בדיקות ראדון במבנים קיימים. מדובר בבדיקות שיכול לבצע הציבור הרחב באמצעות רכישת גלאי ייעודי, או הזמנת בעלי מקצוע המתמחים בתחום. ההמלצות מתייחסות לביצוע בדיקות גז ראדון במרתף, בחדרים צמודי קרקע, בחדרים בלתי מאווררים, וכן לגילוי גז ראדון בממד.
על פי הנחיות המשרד, מומלץ לבצע את הבדיקה באמצעות בודק מקצועי המחזיק בהיתר מיוחד מטעמו, מאחר שמדובר בתחום הדורש ידע נרחב, מכשור הולם ומכויל ויכולת לתפעלו.

סוגים שונים של בדיקות לגילוי ראדון

קיימות שתי בדיקות עקרוניות לגילוי ראדון בטווחי זמן שונים. ראשית, ישנה בדיקה לטווח קצר שאורכה 3 ימים עד שבוע, ואשר מטרתה לבחון את קיומם של ריכוזים גבוהים ואת מקורם בחומרי בנייה או באדמה. זוהי הבדיקה המומלצת בכל המצבים שתוארו לעיל. שנית, קיימת בדיקה לטווח ארוך הנמשכת בין 3 חודשים לחצי שנה, אשר מטרתה לבחון את הריכוזים הממוצעים של הגז, וכן בעת הפעלת אוורור ושהיית דיירים.
על פי רוב, מומלץ לבצעה כאשר הבדיקה לטווח הקצר העלתה ממצאים גבוליים. כאמור, המשרד להגנת הסביבה ממליץ לפנות אל בעלי מקצוע המחזיקים בהיתר, אך מספק גם טפסים והבהרות לביצוע בדיקה עצמאית.
לשם כך, יש לרכוש תחילה את הגלאי ולהבין היטב את אופן תפעולו. לאחר מכן, לצורך בדיקה קצרת טווח יש לסגור את החלונות והדלתות לכל אורך התקופה, להניח את הגלאי בגובה של כמטר מעל לרצפה, ולא ליד פתחי אוויר ומיזוג. לצורך בדיקה ארוכת טווח, יש לפתוח מעת לעת חלונות ודלתות, להניח את הגלאי בגובה של כמטר עד שניים מעל לרצפה, ושוב לא ליד פתחי אוויר ומיזוג.
חשוב להדגיש כי מדובר בתמצות של ההנחיות, ושלביצוע הבדיקות חובה לעיין היטב בכל ההוראות של המשרד להגנת הסביבה.

אמצעים לגילוי ראדון

כאמור, לא ניתן להבחין בראדון אלא בעזרת גלאים מיוחדים המודדים את ריכוזו. לפניכם שלושה אמצעים העיקריים:

אלקטרט – זהו גלאי המספק את ריכוזי הגז הממוצעים על ידי לוחית בעלת מטען חשמלי, שמטענה משתנה עם מעברם של חלקיק ראדון. גלאי רציף – זהו גלאי המסוגל להבחין אם מקור הראדון בחומרי בנייה או בקרקע. באמצעותו מתקבל שיעור הגז על פי שעות לכל אורך התקופה הנמדדת, כלומר ארוכת או קצרת טווח. מארז פחם פעיל – מדובר בגלאי הסופח את חלקיק הגז אל הפחם שמצוי בתוך קופסא, ומודד את ריכוזם.

לסיכום, מדובר בבדיקות חיוניות לשמירה על בריאות השוהים, בעיקר כאשר מדובר במבנים צמודים קרקע, ממדים ומרתפים, ובפרט באזורים המועדים. במידה שאינכם בעלי רקע מעמיק בביצוע בדיקות אלו, עדיף לפנות אל חברות המתמחות בתחום.

בור ספיגה הינו מערכת ביוב מקומית שאינה מחוברת אל מערכת ביוב ראשית, המתפקדת כבור מבוקר לאיסוף שפכי ביוב. כיום בניית בורות ספיגה חדשים אינה מותרת לרוב בגין פגיעתם בסביבה, אולם בורות אלו עדיין קיימים כבשלושה אחוזים ממשקי הבית בארץ. רובם מצויים במושבים חקלאיים ובכפרים ערביים שעדיין לא קיימות בהם תשתיות ביוב תת קרקעיות מוסדרות.  

אז מהו בור ספיגה?

בור ספיגה, המכונה גם בור שופכין, הוא בור שנחפר באדמה בעומק של כ- 2 מטרים וברדיוס של כחצי מטר, שנועד לפינוי וספיגת מי שופכין המחלחלים לתוך הקרקע. מי השופכין, המכונים גם מי ביוב או מים שחורים, הינם מים המכילים פסולת נוזלית שמקורה בשתן וצואת אדם, וכן מים ונוזלים משומשים ומזהמים שמקורם בין היתר בכיורים, מי רחצה, מכונות כביסה ומדיחי כלים. כמו כן, מי שופכין מורכבים גם מפסולת תעשייתית שעשויה להכיל בין היתר שמנים, צבע, חומרי הדברה ונפט. מי השופכין מוזרמים אל תוך בור הספיגה ומחלחלים ממנו אל האדמה, בעוד שפסולת מוצקה מצטברת בבור ויש לשאובה כשהבור עומד להתמלא.

שימוש בבורות ספיגה

בעבר, כאשר עדיין לא היו תשתיות מספקות של מערכות ביוב, בורות ספיגה היוו דרך מקובלת להיפטר ממי שופכין והם היו קיימים בכל חצר של בית עסק ובית מגורים צמוד קרקע. כך למעשה, לכל יחידת דיור היה בור ספיגה משלה אשר אליה חיברו את כל צנרת הביוב של הבית. את הבורות האלו נהוג היה לכסות עם סיד כבד בכדי למנוע הפצת ריחות רעים, חיידקים וזיהומים. ואולם, על פי חוק תקנות המים משנת 1992 נאסר במסגרת עבודות אינסטלציה להקים בורות ספיגה חדשים, או שימוש בבורות ספיגה ישנים במקומות שקיימת בהם אפשרות להתחבר אל מערכת ביוב מוסדרת. כמו כן, החוק מגדיר את אופן תפעולם ותחזוקתם של בורות ספיגה קיימים עם דגש מיוחד על בורות במגזר התעשייתי. ההגדרה דורשת מבעלי הבית בניית בור רקב בסמוך לכל בור ספיגה, לשם טיפול ראשוני בשפכים לפני שהם מועברים לבור הספיגה עצמו, בעוד שמפעלים נדרשים לסנן את מי הביוב לרמות טיהור גבוהות במיוחד. בנוסף לכך, בורות ספיגה נדרשים בבדיקת תקינות תקופתיות.

הבעייתיות של בורות ספיגה

כאמור, החל משנות ה-90 החוק אינו מתיר בניית בורות ספיגה חדשים במרבית המקרים, וזאת בגין מספר סיבות. ראשית, בורות ספיגה אינם ידידותיים לסביבה מכיוון שנוזלי השופכין שבבור מחלחלים לתוך הקרקע ומי התהום, פוגמים במבנם הטבעי ועלולים לזהם אותם. הדבר נכון במיוחד לגבי בורות ספיגה במגזר התעשייתי שמכילים גם בריכות אידוי. אלו מתקנים שלעיתים קרובות מכילים חומרים רעילים בכמות הרבה יותר גבוהה מזו הקיימת במשק ביתי. בנוסף לכך, קיימת בעיית אכיפה ופיקוח אחר עבודות פינוי פסולת של בורות הספיגה באופן מוסדר ובמקומות ייעודים לכך, ולא אחת שפכים מוצקים אלו מושלכים שלא כחוק בשטחים פתוחים. מעבר לכך, השימוש בבורות ספיגה אינו מאפשר למחזר את מי הביוב.

שאיבת בור שופכין

כאמור, פסולת מוצקה מצטברת בתחתית בור הספיגה ואחת למספר שנים כאשר הבור מלא יש לשאובה. את השאיבה יש לבצע רק בעזרת אנשי מקצוע המחזיקים בציוד ייעודי למטרה זו, ובמשאית מיוחדת המוכנה ביובית. בעזרת מדחס יניקה עוצמתי שצינורו מחובר למיכל המשאית, שואבים את השפכים. לאחר מכן שוטפים את הבור ומפנים את הפסולת בהתאם לדרישות החוק לאתר מוסדר של טיהור וסילוק שפכים.