אדם שהולך לטעת עץ מאופיין בתכונות של התמסרות והשקעה .
נטיעת העץ ופיתוחו דורשת מהאדם עבודה לא מבוטלת.
במשנה הראשונה במסכת ראש השנה נאמר-
"ארבעה – ראשי שנים הם… באחד בשבט- ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי, בית הלל אומרים: בחמשה עשר בו".
ננצל את זמן זה שבו עסוקים כל ילדי ישראל בבתי ספר ובתנועות הנוער ב"נטיעות", בכדי לברר יותר את עניינו המיוחד של נטיעת אילנות.
המדרש מתאר את מעשה הנטיעה כמעשה עילאי שבו הקב"ה פתח את בריאת העולם, ואף אנו מצווים להמשיך בדרכו מצווים לעשות כן בכניסה לארץ ישראל-
"אחרי ה' תלכון ובו תדבקון, וכי אפשר לבשר ודם לעלות לשמיים ולהידבק בשכינה… אלא מתחילת ברייתו של עולם לא נתעסק הקב"ה אלא במטע תחילה, הדא הוא דכתיב ויטע ה' אלוקים בגן עדן,
אף אתם כשתכנסו לארץ-
לא תתעסקו אלא במטע תחילה, הדא הוא דכתיב כי תבואו אל הארץ ונטעתם" (בראשית רבה ס"ד, ג)
מה כל כך כביר במעשה הנטיעה?
פתח לדברים נוכל לקבל מהמדרש הבא:
"בשעה שהיה אברהם מהלך בארם נהריים ובארם נחור ראה אותם אוכלים ושותים ופוחזים. אמר הלואי לא יהא לי חלק בארץ הזאת. וכיון שהגיע לסולמה של צור, ראה אותם עסוקין בניכוש בשעת ניכוש, בעידור בשעת עידור. אמר הלואי יהא חלקי בארץ הזאת" (בראשית רבה ל"ט)
המדרש מנגיד בין נטיעה (או שאר עבודות הקרקע) לבין ל"אוכלים שותים ופוחזים". הכיצד? נראה ש"אוכלים שותים ופוחזים" מבטא
- בטלנות
- מבט לטווח קצר של רדיפה אחרי תאוות מיידיות של עולם הזה.
נטיעת האילנות משקפת תכונות הפוכות.
אדם שהולך לטעת עץ מאופיין בתכונות של :
- התמסרות והשקעה, שכן נטיעת העץ ופיתוחו דורשת מהאדם עבודה לא מבוטלת. הוא גם מצויד
- במבט לטווח רחוק, שכן הצלחת עבודה זו לא נראית לעין באופן מיידי (ויש סיכוי שאפילו לא תגיע). מעלות אלו של עובד האדמה, מביאות את אברהם אבינו לרצות לשכון באותו מקום שבו מצויים אנשים מיוחדים כאלו.
בתפילה שנדע ללמוד מנוטעי מהאילנות להרים את המבט ולהקדיש את חיינו גם למשימות חשובות וערכיות!