בטון הוא אחד החומרים השמישים ביותר בענף הבנייה, והינו נפוץ לביצוע עבודות פרטיות בבתים ודירות. במאמר הבא נענה על השאלה: בטון מהו? וגם נביא מספר דוגמאות לסוגים שונים של החומר עם הנחיות להכנה ביתית.
ממה מורכב הבטון וכיצד מייצרים אותו?
ראשית, חשוב להבין שישנם סוגים רבים של בטון, ולחלקם אף יש מאפיינים מעניינים כגון דקורציה, צביעה פנימית, או יכולת העברת אור. יחד עם זאת, באופן בסיסי הבטון מורכב ממים, חול, צמנט, וחצץ, כאשר הצמנט מהווה בפני עצמו תערובת מדביקה העשויה למשל מגיר, חרסית, פחם או סיד. בדרך כלל מיוצר הבטון במפעל ייעודי המחזיק במספר סוגי צמנטים על פי צורך, אותם מערבבים במינונים הדרושים עם החומרים האחרים. כמו כן, במפעל ניתן לייצר סוגים שונים של מוצרים כגון בטון דרוך או מזוין, תמיכות לעמודי תקשורת או חשמל ועוד, וזאת באיכות גבוהה מאוד לעומת ייצור שמבוצע באתרי בנייה. כידוע, בישראל זוכה הבטון לפופולאריות רבה, כאשר כמעט כל הבנייה המסחרית, הציבורית ולמגורים עדיין ומסתמכת עליו, ולא על שיטות המכונות בנייה קלה או ירוקה. זאת לאור גישות תרבותיות וחברתיות המושלות בכיפה, וכן לאור חוזקו, עמידותו ומגוון האפשרויות העיצוביות והאדריכליות של חומר זה.
איך מכינים בטון בבית?
ישנן לא מעטות עבודות ביתיות בבניית בית הדורשות שימוש ביציקת בטון, כגון בניית מדרגות, שביל כניסה או ביצוע תיקונים בקירות, ולשם כך ניתן לבחור במספר פתרונות.
לדוגמא, אפשר לקנות שק מלט שכבר מוכן לערבוב עם מים והוא בהחלט משתלם כל עוד העבודה מסדר גודל קטן.
בנוסף, לעבודות גדולות יותר ישנה אפשרות להזמין הובלה של החומר הדרוש מטעם חנויות המתמחות בכך. יחד עם זאת, במידה שבחרתם להכין את התערבות בעצמכם כדאי לדעת שמדובר במשימה אפשרית בהחלט.
ראשית, יש להכין את התבנית הרצויה שאליה תיצקו בהמשך את התערובת, וזאת בעזרת קרשים ויתדות התומכים אותם, וכן שימוש בפלס לצורך איזון.
לאחר מכן עוברים להכנת התערובת עצמה אשר מרכיביה הם כאמור, חצץ, חול, מים ומלט, והיחסים ביניהם נקבעים לפי ייעוד העבודה והחוזק שרוצים להשיג. יחד עם זאת, ההמלצה המקובלת היא להשתמש בשלושה וחצי שקי חצץ, שניים וחצי שקי חול וכעשרים ושניים ליטרים של מים על כל שק מלט, ולאורך הערבוב להוסיף עוד מהמרכיבים לפי דלילות או דחיסות רצויה. כעת כבר יש לכם בטון מוכן וכל שצריך לעשות הוא להרטיב אותו מעט, לצקת אותו לתבנית שהכנתם, לדחוס אותו כדי להוציא בועות אוויר וליישר את פני השטח. לאחר מכן יש להמתין כיממה להתקשות ובמהלכה להרטיב את הבטון לפחות שתי פעמיים כדי לשמור על לחות, ולהניח שלטי אזהרה למניעת דריכה.
מהו בטון מזוין ודרוך?
למעשה, בבטון החלו להשתמש עוד בימי קדם על ידי שילוב חומרים שונים כמו חרסית, ולאורך השנים חלו התפתחויות רבות. יחד עם זאת, שני היבטים נותרו כפי שהיו: הראשון הוא יכולתו של הבטון להחזיק עומסים כבדים והשני הוא שלא ניתן למתוח אותו בלי שיישבר. ואולם, כאשר בנו בתים בעבר היה צורך להשתמש בכמויות גדולות מאוד של החומר, ונשאלה השאלה: מה היה קורה לו היינו יכולים לחזק אותו ובכך להקטין את הכמות הדרושה?
הפתרון לסוגיה זו נקרא בטון מזוין שבו בתהליך הייצור במפעל או באתר הבנייה מבצעים את היציקה ביחד עם מוטות או רשתות מפלדה. כך ניתן להגביר את כושר הנשיאה שלו לנקודת שטח, וזאת עם חומר בעל תגובות מתיחה וכיווץ דומות, שגם הוא חזק מאוד (פלדה ודומיה). לפיתוח זה הייתה השפעה גדולה על ענף הבנייה, בין אם לצרכי מגורים, לתעשיות ביטחוניות או לתעשייה, שכן הוא הקטין מאוד התלות בקירות נושאים ואפשר חופש גדול מבחינה אדריכלית. יחד עם זאת, הבעיה שלא נפתרה בעזרת זיון הבטון הייתה רמת המתיחה הנמוכה, וכאן נכנסה לשימוש שיטה מודרנית יותר המכונה דריכה. כלומר, במהלך הייצור במפעל יוצקים את החומר על פני כבלים מיוחדים העשויים גם הם מפלדה ומוחזקים ברמתם מתיחה מסוימת, ולכן שאיפתם היא לחזור למצבם המקורי, כלומר להתכווץ. ואולם, הבטון שמתקשה אינו מאפשר להם לחזור למצבם המקורי וכך נוצר לחץ כלפי פנים שמונע "קריעה" של הבטון כאשר עוברות מכוניות על גשרים.