בור ספיגה הינו מערכת ביוב מקומית שאינה מחוברת אל מערכת ביוב ראשית, המתפקדת כבור מבוקר לאיסוף שפכי ביוב. כיום בניית בורות ספיגה חדשים אינה מותרת לרוב בגין פגיעתם בסביבה, אולם בורות אלו עדיין קיימים כבשלושה אחוזים ממשקי הבית בארץ. רובם מצויים במושבים חקלאיים ובכפרים ערביים שעדיין לא קיימות בהם תשתיות ביוב תת קרקעיות מוסדרות.
אז מהו בור ספיגה?
בור ספיגה, המכונה גם בור שופכין, הוא בור שנחפר באדמה בעומק של כ- 2 מטרים וברדיוס של כחצי מטר, שנועד לפינוי וספיגת מי שופכין המחלחלים לתוך הקרקע. מי השופכין, המכונים גם מי ביוב או מים שחורים, הינם מים המכילים פסולת נוזלית שמקורה בשתן וצואת אדם, וכן מים ונוזלים משומשים ומזהמים שמקורם בין היתר בכיורים, מי רחצה, מכונות כביסה ומדיחי כלים. כמו כן, מי שופכין מורכבים גם מפסולת תעשייתית שעשויה להכיל בין היתר שמנים, צבע, חומרי הדברה ונפט. מי השופכין מוזרמים אל תוך בור הספיגה ומחלחלים ממנו אל האדמה, בעוד שפסולת מוצקה מצטברת בבור ויש לשאובה כשהבור עומד להתמלא.
שימוש בבורות ספיגה
בעבר, כאשר עדיין לא היו תשתיות מספקות של מערכות ביוב, בורות ספיגה היוו דרך מקובלת להיפטר ממי שופכין והם היו קיימים בכל חצר של בית עסק ובית מגורים צמוד קרקע. כך למעשה, לכל יחידת דיור היה בור ספיגה משלה אשר אליה חיברו את כל צנרת הביוב של הבית. את הבורות האלו נהוג היה לכסות עם סיד כבד בכדי למנוע הפצת ריחות רעים, חיידקים וזיהומים. ואולם, על פי חוק תקנות המים משנת 1992 נאסר במסגרת עבודות אינסטלציה להקים בורות ספיגה חדשים, או שימוש בבורות ספיגה ישנים במקומות שקיימת בהם אפשרות להתחבר אל מערכת ביוב מוסדרת. כמו כן, החוק מגדיר את אופן תפעולם ותחזוקתם של בורות ספיגה קיימים עם דגש מיוחד על בורות במגזר התעשייתי. ההגדרה דורשת מבעלי הבית בניית בור רקב בסמוך לכל בור ספיגה, לשם טיפול ראשוני בשפכים לפני שהם מועברים לבור הספיגה עצמו, בעוד שמפעלים נדרשים לסנן את מי הביוב לרמות טיהור גבוהות במיוחד. בנוסף לכך, בורות ספיגה נדרשים בבדיקת תקינות תקופתיות.
הבעייתיות של בורות ספיגה
כאמור, החל משנות ה-90 החוק אינו מתיר בניית בורות ספיגה חדשים במרבית המקרים, וזאת בגין מספר סיבות. ראשית, בורות ספיגה אינם ידידותיים לסביבה מכיוון שנוזלי השופכין שבבור מחלחלים לתוך הקרקע ומי התהום, פוגמים במבנם הטבעי ועלולים לזהם אותם. הדבר נכון במיוחד לגבי בורות ספיגה במגזר התעשייתי שמכילים גם בריכות אידוי. אלו מתקנים שלעיתים קרובות מכילים חומרים רעילים בכמות הרבה יותר גבוהה מזו הקיימת במשק ביתי. בנוסף לכך, קיימת בעיית אכיפה ופיקוח אחר עבודות פינוי פסולת של בורות הספיגה באופן מוסדר ובמקומות ייעודים לכך, ולא אחת שפכים מוצקים אלו מושלכים שלא כחוק בשטחים פתוחים. מעבר לכך, השימוש בבורות ספיגה אינו מאפשר למחזר את מי הביוב.
שאיבת בור שופכין
כאמור, פסולת מוצקה מצטברת בתחתית בור הספיגה ואחת למספר שנים כאשר הבור מלא יש לשאובה. את השאיבה יש לבצע רק בעזרת אנשי מקצוע המחזיקים בציוד ייעודי למטרה זו, ובמשאית מיוחדת המוכנה ביובית. בעזרת מדחס יניקה עוצמתי שצינורו מחובר למיכל המשאית, שואבים את השפכים. לאחר מכן שוטפים את הבור ומפנים את הפסולת בהתאם לדרישות החוק לאתר מוסדר של טיהור וסילוק שפכים.